(מאת קרול נוריאל, חוקרת בכירה לענייני המזה"ת, הליגה נגד השמצה)

עם מותו של רה"מ לשעבר, אריאל שרון, הוצפו העיתונים הערבים בכתבות, מאמרים וקריקטורות "לזכרו". על אף הדיווחים בתקשורת המערבית על "שמחה מתפרצת" בכלי התקשורת הערבים על מותו של שרון, יהיה יותר מדויק לומר כי השמחה המתפרצת אולי באה לידי ביטוי ברחוב הערבי, אולם התקשורת הערבית סיקרה בהרחבה את חייו, עם דגש מיוחד על האירועים שעיצבו את תדמיתו בעיניהם – אירועים בעטיים, ככל הנראה, ייזכר בזכרון הקולקטיבי הערבי כ"רוצח", "קצב", "טרוריסט", "פושע מלחמה" ועוד. חשוב לציין כי שרון לא היה רה"מ או המנהיג הישראלי היחיד שזכה לקיתונות של שנאה בעולם הערבי, אך ניתן לומר בבטחון כי נכון להיום, הוא היה המושמץ שבמנהיגי ישראל וזה שהביא לרמה של אומנות את היצירתיות של כותבי המאמרים והקריקטוריסטים. מכמות הקריקטורות להן זכה (יותר מכל ראש ממשלה לפניו ואחריו) ומאופיין עולה כי שרון הוא רה"מ השנוא ביותר. הקריקטורות, בוויזואליות הפורצת שלהן, תרמו להיווצרות דימוי דמוני המציג את אריאל שרון כהתגלמות הרוע האנושי. במעקב היומיומי שלנו אחר מספר רב ביותר של עיתונים ערבים, אנו רואים ביטויים אנטישמיים רבים בקריקטורות, בין היתר כלפי מנהיגי ישראל. בקריקטורות המציגות את אריאל שרון נוסף רובד ציורי (שמאוחר יותר המשיך בימי רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט), בו שולטים נהרות של דם, דימויים של מלאך המוות, מפלצות שונות ובעלי חיים בעלי תכונות שליליות, לצד מוטיבים אנטישמיים קלאסים כמו צלב הקרס, השוואה לנאציזם (לעיתים הועלה שרון לאדם בדרגת מורהו של היטלר, לא פחות), האשמות בדבר עלילות דם ועוד. שרון נחשב בעיני העולם הערבי כאחראי הישיר לטבח סברא ושתילה ב-1982 וכתוצאה מכך קיבל תשומת לב מיוחדת מקריקטוריסטים ערבים, שציירו אותו כאוכל ילדים פלסטינים, שותה את דמם ושוחט אותם. שרון תואר כשטן, ערפד, כלב זועף ובעלי חיים נוספים שבזכותם הושלכו עליו תכונותיהם השליליות והבזויות. ואם לא די בכך, גויסו גם סיפורי התורה לבניית אותה דמות דמונית, כאשר שרון הושווה לגוליית הפלישתי ואילו ערפאת הושווה לדוד. כה רבה היתה אמונתם של הערבים בכוחו של שרון ובהשפעתו על הזירה הבינלאומית, עד כי טענו, גם במאמרים וגם בקריקטורות כי הוא זה האחראי למלחמה האמריקאית בעיראק.

בינואר 2006 לקה שרון בשבץ מוחי ממנו לא קם, אולם העיתונים הערבים מיאנו לוותר על הדימוי אותו יצרו בעמל רב והמשיכו לציירו גם על מיטת חוליו. בין היתר, נפוצו קריקטורות המדמות את מוחו למחסן של מטרות וכלי נשק, או למאגר של גופות, או כאלה המראות את עוצמתו המפלצתית של שרון אל מול מלאך המוות, שגם הוא מפחד לקחתו.

המאמרים שנכתבו ביומיים האחרונים מדגישים את תחושתם של הפלסטינים כי שרון הלך בטרם עת – לא משום שאהבוהו כל כך, אלא בשל העובדה שלא עמד למשפט צדק על פשעיו נגדם. עוד האשמה שנוספה לרשימת האישומים הארוכה ממילא נגדו, היא זו לפיה שרון אחראי להתנקשות בחייו של יאסר ערפאת – האשמה אותה השמיע בימים האחרונים גם ג'יבריל רג'וב. באחת הקריקטורות היותר מזעזעות שהופיעו ביומיים האחרונים, נראה שרון על מיטת חוליו (מיד לאחר מותו), כשידיו מגואלות בדם. מי שבא לבקרו, גם הוא בידיים מגואלות בדם ועם זר פרחים, הוא בשאר אסד הזוכה לכינוי "בשארון" – שילוב של בשאר ושרון.

זו כאמור, התמונה המצטיירת בעיתונות הערבית. האם התמונה משקפת את מציאות היחסים בין שרון לעולם הערבי? תלוי מאיזו נקודת מבט בוחנים את השאלה. מן המפורסמות היא כי מנהיגים ערבים רבים שפגשו את אריאל שרון התרשמו בצורה השונה מן הדימוי שנוצר לו. ליתר דיוק, גם אם חשו כי יש משהו בדימוי שנוצר לו, הרי שרחשו כבוד למילתו, בעיקר בשל אותה אמינות ששידר.

סוכנות הידיעות הפרסית פארס-ניוז, 13 בינואר, 2014 (איראן)

עיתון א-ספיר, 15 בינואר 2014 (לבנון), הכיתוב על המגל: "סברה ושתילה".

 

       עיתון אלערב אליום, 13 בינואר 2014 (ירדן), כותרת הקריקטורה: "שרון…"

 

א-דוסתור, 13 בינואר 2014 (ירדן), הדמות מייצגת 'טרור'. על העיתון כתוב: "המוות של אריאל שרון  הרוצח".

עיתון אלוטן, 12 בינואר 2014 (קטאר), כותרת הקריקטורה: "המוות של אריאל שרון".

פארס-ניוז, 13 בפברואר 2014 (איראן), "אריאל שרון! אתה עזבת ועם עזיבתך – נהפכנו ליתומים!"

פארס-ניוז, 13 בינואר 2014 (איראן), מלאך המוות אומר: "אח! סוף סוף שתקת! עוד קצת עד שאפטר ממך!"סוכנות הידיעות הפרסית פארס-ניוז

פארס-ניוז, 13 בינואר 2014 (איראן),החפרפרת אומרת:"אין מקום מתחת לאדמה עבור הפושע הזה!"

(פורסם ב- 15.1.14)